החלטה בתיק בש"פ 5294/11

           לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 5.7.2011 (מ"ת 45690-03-11, כב' השופט צ' קפאח) בה הורה בית המשפט על מעצרו של משה בן ישראל שללשוילי (להלן: העורר) עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.        כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח תוך ביצוע שוד, וקשירת קשר לביצוע שוד. לפי כתב האישום, העורר, ביחד עם שותפיו לעסק הממוקם בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב (להלן: התחנה המרכזית או זירת האירוע), שהם שניים מהנאשמים הנוספים בפרשה (ספיר בן ישראל ורטון, להלן: ספיר; שלווה בן עמירן ציציאשוילי, להלן: שלווה )תכננו שוד שהתרחש בתאריך 17.1.2010 בבית העסק "אלפא" (להלן: האירוע), הממוקם אף הוא בתחנה המרכזית (להלן: בית העסק אלפא). במהלך השוד נפצע איש הכספים של בית העסק אלפא ונפטר מפצעיו מספר ימים לאחר מכן (להלן: המנוח). לפי הנטען בכתב אישום, ספירו, שלווה והעורר (להלן: המתכננים) הטילו את ביצוע השוד על שני אנשים אחרים (להלן: המבצעים). אחד מן המבצעים נעצר (להלן: המבצע) והשני נעלם. כנגד המתכננים הוגש כתב אישום אחד וכנגד המבצע הוגש כתב אישום נפרד. לפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.7.2010 (מ"ת 20301-04-10 כבוד השופטת ח' כוחן) שלווה וספיר שוהים במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם (להלן: החלטת השופטת כוחן).

           יצוין, כי כתב האישום מייחס למשיב אישום נוסף אולם בא כוח העורר הסכים, במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי, כי אם תימצאנה ראיות לכאורה כנגד העורר בגין האישום הראשון, כמפורט לעיל, הוא יסכים למעצרו עד תום ההליכים.

2.        העורר נעצר במוסקבה בתאריך 16.9.2010 והוסגר לישראל שישה חודשים מאוחר יותר בתאריך 16.3.2011. מאז מעצרו ברוסיה הוא נמצא מאחורי סורג ובריח. עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים וביום 5.7.2011 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצרו של העורר כאמור.

3.        בית המשפט המחוזי בהחלטתו, הסתמך על קביעות עובדתיות שנקבעו בהחלטת השופטת כוחן, שדנה במעצרם של שלווה וספיר. בית המשפט קבע כי לאור החלטת השופטת כוחן, יש לאמץ את דו"חות זיהוי החשודים (להלן: דו"חות הזיהוי) שנערכו על ידי השוטרים מקסים זולקין ואדי פלינר (להלן: השוטר זולקין, השוטר פלינר בהתאמה; וביחד: השוטרים) שהתבססו על צפייה בסרטונים מתוך מצלמות האבטחה הניצבות במיקומים שונים בתחנה המרכזית. בית המשפט ציין כי מדו"חות הזיהוי עולה כי העורר "נצפה מסתובב בתחנה המרכזית ביום 16.1.10 בין השעות 14.44-21:44 וביום 17.1.10, יום האירוע, משעה 08:02 ועד השעה 08:21 כאשר הוא מדבר מעת לעת בטלפון נייד ומציץ לעבר בית העסק של המנוח". בית המשפט העיר בהחלטתו כי על אף שצפה בעצמו בסרטוני מצלמות האבטחה, הוא נסמך בקביעתו על הזיהוי שנעשה על ידי השוטרים, "שזוהי מומחיותם" לדבריו.

           כמו כן, קבע בית המשפט, כי הראיות הנוספות שהוצגו בפניו מצטרפות לדו"חות הזיהוי וביחד נוצרת תשתית ראייתית לכאורית המבססת את הנטען בכתב האישום כלפי העורר. ואלו הראיות הנוספות: העורר נצפה משוחח בטלפון נייד בשעה שמכשיר הטלפון שלו ושל יתר הנאשמים, על פי מחקרי התקשורת, נדמו (וחזרו להיות פעילים בשעות שלאחר השוד); ביום השוד נערכה שיחה בין העורר לבין המבצע, כאשר בחודשים שקדמו לכך לא נוהלה ביניהם אף שיחה; העדה מריה חכמון (להלן: העדה חכמון), העובדת בבית עסק בתחנה המרכזית, זיהתה את העורר בוחן את בית העסק אלפא כחודש לפני האירוע; מפלט הכניסות והיציאות של העורר לארץ, ניתן ללמוד כי העורר יצא מן הארץ שעות ספורות לפני שנעצרו המתכננים והמבצע ולא שב אלא לאחר שנעצר והוסגר בהסכמתו מידי רוסיה; העורר נמנע מלהשיב על 11 שאלות שהוצגו בפניו בנוגע למעורבותו באירוע נשוא כתב האישום; אשת העורר, בחקירתה במשטרה, לא ידעה להשיב מדוע העורר לא שב לארץ, כמנהגו, לאחר ימים ספורים.

           כאמור, בהתבסס על דו"חות הזיהוי וכן על הראיות הנוספות הנזכרות לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר וכי יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

4.        מכאן הערר שלפניי, בגדרו העורר חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, עם זאת, הוא איננו חולק על העובדה שמעשים אלה מקימים עילת מסוכנות על פי דין.

           (א) באשר לזיהויו בסרטוני מצלמות האבטחה טוען העורר, כי לא ניתן ללמוד דבר מהימצאותו באזור התחנה המרכזית בימים שקדמו לאירוע מאחר ששם נמצא בית העסק שלו. עוד הוא טוען, כי זיהויו ביום השוד, ב-17.1.2010, על פי לבושו, סגנון הליכתו ומבנה גופו, כפי שעולה מהדו"ח שערך השוטר זולקין, תמוה ביותר שכן מצלמות האבטחה שבסרטיהן זוהה לכאורה, נמצאות במרחק עשרות מטרים מבית העסק אלפא ומשער הכניסה לתחנה המרכזית. כמו כן לטענתו, לשוטרים אין כל מיומנות, ידע או ניסיון המקנה להם יתרון בזיהויו.

           (ב) ביחס למחקרי התקשורת שנעשו לטלפונים של המתכננים והמבצע, אשר גם עליהם נסמך בית המשפט המחוזי בהחלטתו, טוען העורר כי העובדה שממכשירי הטלפון של המתכננים, לא התבצעו שיחות בשעות שקדמו לאירוע ובמהלכו, אינה מספקת כדי לקשור את המתכננים, ובכללם את העורר, למכשירים שמהם כן נעשתה תקשורת בשעות הללו, ואשר בעליהם לא אותרו.

           (ג) עוד טוען העורר, כי בעדותה של העדה חכמון, לפיה זיהתה את העורר "בוחן את בית העסק אלפא", עוסק בתקופת זמן של  כחודש לפני האירוע. על כן, אין בעדות זו כדי לקשרו לביצוע השוד או לתכנונו בשום צורה שהיא. 

           (ד) לעניין יציאתו של העורר מן הארץ בלילה שלפני יום מעצרם של שלווה וספיר, טוען העורר כי יציאתו מן הארץ הינה דבר שבשגרה בשל עסקיו הנמצאים ברוסיה. הוא מודה, כי אמור היה לשוב ארצה ביום שלמחרת אך מששמע מאשתו כי שני שותפיו לעסקים ואדם נוסף נעצרו בחשד של קשירת קשר לביצוע שוד ורצח שהתרחשו בבית העסק אלפא, החליט להשהות את חזרתו ארצה וזאת גם בעצת עורך דינו. העורר מדגיש כי היה בידיו להשיג אזרחות רוסית ולמנוע את הסגרתו לישראל אך הוא בחר שלא להתנגד לבקשת ההסגרה ולשוב ארצה כדי להוכיח את חפותו.

           לחלופין, אם יוחלט כי אין לשחררו ממעצר, מבקש העורר מבית המשפט כי יורה על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו, ומצהיר כי יהיה מוכן לקבל על עצמו כל חלופת מעצר שיורה עליה בית המשפט לרבות מעצר בית מלא בתנאים מגבילים.

6.        בתשובתה המפורטת לערר טוענת המשיבה כי לא ניתן לנתק בין התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט לעניין מעצרם של ספיר ושלווה, כפי שמשתקפת מהחלטת השופטת כוחן, לבין זו המונחת בפני בית המשפט לצורך מעצרו של העורר. לדבריה במקרים מסוג זה, יש לראות את הראיות כמכלול ואין לבחון את חלקו של כל נאשם במנותק מן התמונה השלמה. כמו כן, לטענתה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת למעצרו של העורר. וזאת כמפורט להלן:

           (א) בעניין סרטוני מצלמות האבטחה טוענת המשיבה כי זיהוי כלל הנאשמים בפרשה נעשה על סמך תווי פניהם, צורת הליכתם, מבנה גופם ופרטי לבושם. אלו נלמדו, בין היתר, מצפייה בסרטונים שצולמו בימים שקדמו לשוד ובמהלך פעולות ההכנה לקראתו, כאשר פניהם של הנאשמים היו גלויות. המשיבה מדגישה כי הנדבך המרכזי לראיות התביעה בעניינו של העורר הינו זיהויו על ידי השוטרים. לעמדתה, די בדו"חות השוטרים שהשוו אדם שנצפה בסרטים מיום 17.1.2010 אל מול פעילות העורר שנצפתה בסרטי האבטחה מיום 16.1.2010, כדי לגבש את התשתית הראייתית הלכאורית הנדרשת במקרה דנן. זאת לנוכח העובדה שאדם שזוהה כעורר נצפה משוחח במכשיר טלפון נייד שאינו בשימושו הרגיל בסמוך לשעה 8:00 בתחנה המרכזית ביום האירוע, בהמשך הגיע בסמוך לבית העסק אלפא וחלף על פניו ולאחר מכן נצפה עוזב את המקום במהירות. כמו כן היא טוענת, כי לפי דו"ח שערך השוטר זולקין לגבי יום 16.1.2010 (היום שקדם לאירוע) העורר נצפה מסייר יחד עם המתכננים האחרים במקומות שונים בתחנה המרכזית, דבר המחזק את הראיות נגדו. בנוסף, היא טוענת, העורר נצפה עורך סיור עצמאי בחלק מהמסלול בו צעד ביום האירוע.

           (ב) באשר למחקרי התקשורת טוענת המשיבה כי אלו מלמדים על התקשרויות טלפוניות בין המתכננים והמבצע ערב ביצוע המעשים המיוחסים להם. לדבריה, מאחר והעורר נצפה משוחח בטלפון נייד בשעות בהן מכשירו אוכן כלא פעיל, ניתן להניח שהשתמש בטלפון אחר, אחד מאותם טלפונים שעל פי מחקרי התקשורת הופעלו בשעות השוד באזור התחנה המרכזית, אך לא ניתן לאתר את בעליהם.

           (ג) לגבי עדות העדה חכמון טוענת המשיבה כי זו סיפרה שמספר שבועות לפני התרחשות השוד, העורר וספיר נראו עומדים מחוץ לבית העסק אלפא ומסתכלים לתוך חלון הראווה בו. לדבריה, כאשר ראו אותה הם נבהלו ועזבו את המקום. כמו כן סיפרה העדה חכמון, כי שבוע קודם לכן ראתה את אותם אנשים בודקים את ידית הדלת של בית העסק שנשדד ומסתכלים מעלה. לדעת המשיבה, מדובר בעדות המחזקת אף היא את הראיות כנגד העורר.

           (ד) המשיבה טוענת כי יציאת העורר מן הארץ ביום 23.3.2010 מספר שעות לפני מעצרם של שותפיו והעובדה כי לא שב ארצה עד למעצרו ברוסיה והסגרתו לישראל; העובדה כי שתק בחקירותיו על אף שהיה לו זמן רב לשהות ולהכין את עצמו לחקירה בטרם הוסגר לישראל; וכן העובדה כי משיחות מוקלטות שערך העורר סמוך למעצר שותפיו עולה כי חשש לשוחח בחופשיות במכשיר הטלפון שלו; מהוות כולן התנהגות חריגה ומפלילה ומחזקות גם הן את התשתית הראייתית הקיימת כנגדו.

           לנוכח האמור, מבקשת המשיבה כי החלטת בית המשפט המחוזי, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, תעמוד בעינה.